צמח הקנאביס הוא אחד הצמחים העתיקים ביותר על פני כדור הארץ. ישנם תיעודים משנת 5,000 לפנה”ס לשימוש ממשי בקנאביס לצרכי פנאי ורפואה. אחד התיעודים לכך נמצא בממצאים ארכיאולוגיים של שבטים במזרח אירופה ומערב אסיה שהיו מפזרים זרעים ועלים (ייתכן שגם פרחים) של קנאביס במדורות ושואפים את האדים היוצאים מהן.
המקום הבא שבו מתועד קנאביס לראשונה בצורה מפורטת, בעיקר כצמח מרפא בעל סגולות רפואיות מגוונות, הוא בהיסטוריה הסינית.
ישנם תיעודים משנת 3,000 לפנה”ס לערך המספרים על שליטים ורופאים המפרטים אודות השימושים הרפואיים שנעשים בצמח.
באלפי השנים הבאות התרחב השימוש בקנאביס למטרות רפואיות לתוך אסיה, אירופה ולבסוף גם ליבשת אמריקה, כך גם עולה מספר המקורות המתעדים את השימוש בו, גם באפיק הפנאי שהחל לתפוס תאוצה באסיה בשנת 425 לפנה”ס.
השימוש בקנאביס הפך לנפוץ בקרב חתכים מגוונים ונרחבים מהאוכלוסייה הכללית, בין אם למטרות רפואיות ובין אם לשימוש פנאי, אפילו יומי, בתצורה דומה לצריכת בירה. כמו כן הקנאביס השתלב גם במקורות דתיים רבים, בין היתר בדתות הבודהיזם וההינדו.
עד שנת 1800, קנאביס הפך לצמח המוכר בעולם כולו בתור גורם חיובי, או לפחות נייטרלי וכזה שאינו שלילי.
התקופה המודרנית שקדמה לאיסור על קנאביס, מסומנת ככזו שהתחילה עם מחקריו של חוקר הקנאביס המפורסם ד”ר וויליאם אושאוגנסי, שנחשב למדען הראשון שבחן לעומק את הרכבו הכימי והביולוגי של הצמח בסביבות שנת 1830. במהלך מחקריו גילה ד”ר אושאוגנסי כי קנאביס (זן אינדיקה בתצורת פרחים) מהווה טיפול יעיל מאד ברבים מהסימפטומים של מגפת הכולרה, ולמרות שלא ידע מהם החומרים הפעילים שקיימים בצמח והאחראים להשפעותיו הרפואיות, הוא ציין כי שימוש בצמח יכול לשפר את מצבם של החולים בצורה משמעותית.
האיסור המודרני על צמח הקנאביס ותוצריו החל בארה”ב באזור שנת 1935. בשנת 1996 חוקקו נציגי בית הנבחרים והסנאט של מדינת קליפורניה חוק המתיר "טיפול חמלה בקנאביס", כלומר, מתיר שימוש בקנאביס לכל אדם שמקבל ממנו אפקט רפואי חיובי בכל אספקט שהוא. החוק הזה, בהיותו החוק הראשון החיובי לגביי קנאביס אחרי עשרות שנות איסור, מסמל עבור רבים את סופו הרשמי של עידן האיסור ואת תחילת הקמתה של תנועת ההתנגדות שפועלת עד היום לשחרור הקנאביס בעולם.
